החלטה בתיק בש"פ 624/14

א.        ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט וינוגרד) מיום 23.1.14 במ"ת 1368-01-14, בה נקבע כי כנגד המשיב אין קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות שיוחסו לו בכתב אישום שהוגש נגדו. בית המשפט המחוזי הורה על שחרורו של המשיב בכפוף להפקדת סך 5,000 ש"ח, ערבות צד ג' והתחייבות עצמית. המדינה עוררת על הקביעה בדבר היעדרן של ראיות לכאורה כנגד המשיב, ולשיטתה יש להחזיר לבית המשפט המחוזי לבחינת חלופה.

רקע

ב.        בכתב אישום שהוגש כנגד המשיב ושלושה אחרים בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"פ 1331-01-14) נטען, כי ביום 17.11.13, בשעות הלילה, הגיעו המשיב ונאשם נוסף יחד עם אחרים ברכב שכור מסוג מאזדה וברכב מסוג מיצובישי (ל.ז. 35-202-75) לרחוב הגפן בבית שמש. החבורה - כך נטען - פגשה באחד וובה גרושקוביץ (להלן וובה), ולאחר דין ודברים קצר הכתה אותו והכניסה אותו בניגוד לרצונו לרכב המאזדה. בכתב האישום נטען, כי המשיב נהג ברכב המיצובישי, כי כלי הרכב נמלטו לעבר הישוב תירוש, וכי במהלך האירועים נדקר וובה בבטנו על-ידי מי מבני החבורה. כנטען בכתב האישום, מספר דקות לאחר שהגיעו לישוב תירוש, נמלט וובה ונמצא על-ידי שוטרים שהוזעקו למקום. בכתב האישום נטען עוד, כי ביום 17.11.13 ניסה נאשם נוסף, פעמיים, להחליף את רכב המאזדה בסוכנות הרכב ממנה הושכר, וזאת בניסיון לטשטש ולהעלים ראיות, וכי - משנסיונות ההחלפה לא צלחו - הגיעו שני לסוכנות הרכב נאשמים נוספים, מצוידים בציוד הצתה, וניסו להצית את רכב המאזדה. בכתב האישום נטען, כי החל ממועד האירוע ועד ליום 8.12.13 הסתתר המשיב ונמנע מהגעה לחקירה. כתב האישום ייחס למשיב (ולנאשם נוסף) עבירות של חטיפה לפי סעיף 369 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ופציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 בנסיבות סעיף 335(א)(1)+(2) לחוק. כן ייחס כתב האישום למשיב עבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין. בד בבד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים (מ"ת 1368-01-14).

החלטתו של בית המשפט המחוזי

ג.        בהחלטתו מיום 23.1.14 עמד בית המשפט המחוזי על הראיות הלכאוריות כנגד המשיב המצויות בתיק. נאמר, כי מצויה עדות של עד אחד, איתמר בן שטרית (להלן בן שטרית), אשר ניהל מרדף בעקבות החוטפים-תוקפים, המתייחסת לרכב מיצובישי נושא ל.ז. 35-202-75, בעוד שרכבו של המשיב (שאף הוא רכב שכור) נושא לוחית זיהוי 35-202-76. בהחלטה נאמר, כי יתכן שהיה מקום שלא ליתן להבדל זה משקל מכריע, אלא שמכלול העדויות בתיק אינו תומך בהימצאותו של רכב מיצובישי בזירת האירוע. עוד נאמר, כי עדותו של בן שטרית סותרת את עדותו של אחר שהיה עמו. מסקנתו של בית המשפט המחוזי היתה (פסקה 14), כי לא הוכח דבר קיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו, בכפוף להפקדת 5,000 ש"ח במזומן, ערבות צד ג' והתחייבות עצמית; זאת - להבטחת התיצבותו למשפט. 

הערר

ד.        מכאן הערר - שהוגש בצהרי יום ו', 24.1.14 - הנסב מטבע הדברים על שאלת קיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב. בערר נטען, בין היתר, כי בבית המשפט קמא הוצגה אמרתו של בן שטרית, בה צוינו הדגמים ומספרי הרישוי של כלי הרכב המעורבים באירוע, ואשר נמסרה לשוטרים דקות ספורות אחרי האירוע, וכי בשיחה שקיים בן שטרית עם מוקד המשטרה במהלך האירוע, תוך כדי מרדף אחר כלי הרכב המעורבים, מסר על הימצאותם של שני כלי רכב מעורבים. לטענת המדינה, אין לייחס לטעותו של בן שטרית בספרה אחת במספר הרישוי של רכב המיצובישי משקל מכריע.

הדיון

ה.        בדיון שהתקיים בצהרי יום ו', 24.1.14, חזרה באת כוח העוררת על טענותיה. בא כוח המשיב טען, כי בהארכות מעצרו של המשיב הוצגה לבתי המשפט תמונה לא נכונה בנוגע לזיהויו של רכב המיצובישי, באשר לא צוינה הטעות במספר לוחית הרישוי. עוד טען, כי תמונות שצולמו על-ידי בן שטרית נמחקו על-ידי המשטרה. בסופו של הדיון הצעתי לצדדים, נוכח השעה המאוחרת והקושי לקיים עיון רציני בראיות, להסכים על שחרורו של המשיב למעצר בית בבית גרושתו בגן יבנה, בתנאים הכספיים שנקבעו בבית המשפט המחוזי, וכן בכפוף לעיכוב יציאתו מן הארץ. הצדדים הסכימו להצעה זו, וניתנה החלטה בהתאם. עתה יש להכריע בערר לגופו.

הכרעה

ו.        לאחר העיון בחומר החקירה, סבורני כי ניתן לדבר על ראיות לכאורה, אך בעוצמה לא גבוהה, שתתברר בהליך העיקרי. אין מחלוקת, כי במועד הרלבנטי לכתב האישום החזיק המשיב ברכב מסוג מיצובישי, אותו שכר מחברת שלמה Sixt (חוזה מס' 100732333), שמספר הרישוי שלו 35-202-76, וזאת החל מיום 20.10.13 (ראו מזכרו של החוקר זוהר אלג'ם מיום 19.11.13). המשיב העיד בחקירותיו, כי הוא היחיד שמורשה לנהוג ברכב המיצובישי, והיחיד שנהג ברכב (הודעתו מיום 8.12.13 שורות 76-73; הודעתו מיום 10.12.13 שורות 106-105). אין מחלוקת גם, כי בתמלול השיחות בקשר המשטרתי (505893/13-15), בזמן אמת, נמסר כי מספרו של רכב המיצובישי המעורב באירוע הוא 35-202-75 (עמ' 17 שורות 33-32, עמ' 18 שורות 25-24). מספר הרישוי של רכב המיצובישי נמסר לאחר תחקור בשטח (עמ' 17 שורה 15). כך גם עולה מיומן המבצעים של משטרת ירושלים. בעדותו של השוטר יעקב גלבגיסר מיום 17.11.13 ומיום 26.11.13 צוין, כי כשהגיע למושב תירוש נמסר לו, ככל הנראה על-ידי בן שטרית על בסיס הרישומים במכשיר הטלפון הנייד של האחרון, שמספר רכב המיצובישי הוא 35-202-75. במזכרו של החוקר דוד לוי מיום 19.11.13 נאמר, כי בן שטרית הקריא ממכשיר הטלפון הנייד שלו את מספר הרישוי של רכב המיצובישי - 35-202-75, וכן שלח תמונות שצילם במהלך המרדף. במזכר זה צוין, שלשאלת החוקר האם ייתכן שטעה ברישום מספרי הרכבים השיב בן שטרית כי "אין מצב שטעה והוא בטוח במיליון אחוז שהם אלה המספרים של החשודים". בעדותו מיום 17.11.13 העיד בן שטרית שראה בזירת האירוע שני רכבים - מאזדה 3 לבנה ומיצובישי לנסר חדשה (שורות 6-5), כי נסע אחריהם והיה איתם בקשר רציף כל הדרך, וכי נתן בקשר [המשטרתי - א"ר] את מספרי הרכבים (שורות 13-12). בן שטרית העיד כי צבעו של רכב המיצובישי היה כסוף (הודעתו מיום 19.11.13 שורה 16).

ז.        העולה מן המקובץ הוא כי בתיק קיימת עדות ראיה של בן שטרית, המתייחסת לרכב המיצובישי, אם כי טועה בספרה האחרונה של מספר הרישוי שלו. השאלה היא, וזו למעשה ליבת המחלוקת בין הצדדים, מהי המשמעות שיש לייחס לטעות זו. לטעמי, בשונה מבית המשפט קמא, הסיכוי כי המספר שניתן אינו מספרו (בטעות של ספרה) של רכב המיצובישי הוא קלוש לכאורה; ההסתברות - לטעמי - שמדובר ברכב אחר היא לכאורה נמוכה. אם כן לפנינו ראיה לכאורה, גם אם לא נטולת קשיים בשל הראיות האחרות בתיק.

ח.       העדה צוראל עמוס העידה (הודעתה מיום 17.11.13), כי במקום האירוע זיהתה רק רכב מסוג מאזדה 3, ולא ראתה רכב נוסף (שורות 11-10). העד אמארה אבינח העיד, כי במקום האירוע זיהה רכב בצבע לבן "שאליו הכניסו את הבחור בכוח ורכב שני כהה עמדו אחד לכיוון הטיילת ואחד בתוך הכיכר" (הודעתו מיום 17.11.13 שורות 10-9). העדה שני דרעי העידה, כי במקום האירוע זיהתה שני רכבים לבנים, אחד מהם מסוג מאזדה 3 "והרכב השני לא שמתי לב איזה סוג" (הודעתה מיום 17.12.13 שורות 4, 10). בתמלול השיחה בקשר המשטרתי מוסרת דוברת פלונית [ככל הנראה מיכל דרעי -א"ר], כי ראתה במקום האירוע שני רכבים לבנים (עמ' 31 שורות 36-32). העדה מיכל דרעי לא מסרה בחקירתה פרטים על האירוע, לרבות על הרכבים המעורבים (הודעתה מיום 24.11.13). העדה אתי אדרי העידה (הודעתה מיום 1.12.13 שורה 8) כי זיהתה רכב שחור בזירת האירוע. חברה, יניב דרעי, העיד כי לא ראה כלום (הודעתו מיום 1.12.13). העד יצחק חאייב, מתנדב במשמר האזרחי, העיד כי ראה בזירת האירוע "בן אדם יוצא מרכב פיאט פונטו כחולה ומתחיל לרוץ" (שורות 9-8). מדברים אלה עולה, כי יתר העדים שעדויותיהם מצויות בתיק החקירה - לבד מבן שטרית - לא העידו על הימצאותו של רכב המיצובישי בזירת האירוע, אף כי הדבר לא נשלל על-ידיהם, והמדובר היה בשעת לילה שלאחר חצות, כך שיתכנו קשיי ראיה כאלה ואחרים.

ט.       אכן, ביום 21.11.13 נחקר במשטרה אחד לירן זוזוט (להלן זוזוט). זה העיד, כי שהה יחד עם בן שטרית ברכבו של האחרון בדלקם אחרי רכבם של תוקפי וובה. זוזוט העיד כי ראה רכב מאזדה בצבע לבן (שורות 9-8), וכשנשאל האם ראה רכב מיצובישי השיב בשלילה (שורות 46-45); ראו גם מזכרו של החוקר רן כרמלי מיום 18.12.13, לפיו בחקירתו מיום 18.12.13 חזר זוזוט על גרסתו כי ראה מאזדה 3. עם זאת יש לציין, כי בחקירתו מיום 19.11.13 נשאל בן שטרית מי האנשים שהיו איתו בזמן שנסע אחריו תוקפיו של וובה, והשיב "לא היה איתי אף אחד הייתי לבד" (שורה 26). רק כשעומת עם עדותו של זוזוט, אישר בן שטרית שהלה היה עמו ברכב (הודעתו מיום 24.11.13 שורות 15-14). בחקירתו מיום 22.12.13 מסר בן שטרית, כי זוזוט היה עמו ברכב וראה בדיוק מה שהוא [בן שטרית -א"ר] ראה (שורות 17-16). 

י.        ועוד: בתיק החקירה מצויה עדותו במשטרה של אחד אורי דבורה. זה מסר בחקירתו, כי המשיב נהג ברכב המאזדה (תמלול חקירתו מיום 23.12.13, בעמ' 86 שורות 9-8; ראו גם מזכרו של רס"ב רונן מזרחי מיום 23.12.13, בו נזכר שמו של המשיב). עם זאת, בחקירתו המאוחרת, מיום 25.12.13, טען אותו דבורה כי אינו מכיר את המשיב (עמ' 20 שורות 33-27). ועוד יש להוסיף, כי התביעה לא הציגה את התמונות שלפי חומר החקירה הועברו לה על-ידי בן שטרית. כנמסר נמחקו - כפי שציין בית המשפט קמא תוך תמיהה מוצדקת.

יא.      על רקע האמור סבורני, מחד גיסא, כי נוכח עדותו של בן שטרית, לא על הטעות בספרה האחרונה של מספר הרישוי ייחרץ שאלת קיומן של ראיות לכאורה לשבט מכל וכל. אכן, נוכח עדויותיהם של יתר העדים, ובפרט עדותו של זוזוט, בנסיבות עוצמת הראיות אינה חזקה; לפנינו ראיה אחת עיקרית שאליה מצטרפת שתיקת המשיב בנושא הרלבנטי בחקירה (ראו במיוחד חקירתו מ-10.12.13), ומנגד סימני שאלה. זאת, אף אם לא נביא בחשבון את הימנעותו מהתיצבות לחקירה, שאף היא אומרת דרשני הגם שהוכחשה. פועל יוצא של מסקנה זו הוא כי יש להיעתר לערר המדינה, במובן של קביעת ראיות לכאורה אך שעוצמתן אינה גבוהה. יודגש, כי הדברים נאמרים ביחס להליכי מעצרו של המשיב, ומובן שאין בהם כדי להביע דעה או עמדה באשר לתיק העיקרי גופו.

יב.       למשיב הרשעות קודמות רבות - שלוש עשרה במספר - בעבירות שוד מזוין, נשק, סמים, אלימות ואיומים, וגם ריצה מאסרים, אך אלה אכן - כפי שציין הסניגור המלומד - הרשעות ישנות בעיקרן.

הפועל היוצא

יג.       בנסיבות אלה משסבורני שישנן ראיות לכאורה ובעוצמה לא גבוהה, ישנה עילת מעצר של מסוכנות העולה מן הפרשה, על כן יש מקום לחלופת מעצר, אך כזו המתאימה לנסיבות הראייתיות.